מאת: אלי דורון, עו"ד; ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); סטס קפיליוביץ, משפטן


בתאריך 9 בדצמבר 2018 ניתן פסק דין מאת בית המשפט המחוזי בעניינה של חברת אורן אחזקות מלונאות ותיירות בע"מ (להלן: "המערערת") בנשוא מיסוי דיבידנדים אשר חולקו למערערת על ידי חברת מלונות אסטרל בע"מ (להלן: "חברת הבת") מתוך "רווחי השערוך" אשר נוצרו לחברת הבת עקב יישומה את תקן חשבונאות מספר 16 (IAS40) – נדל"ן להשקעה (ע"מ 38832-03-15 אורן אחזקות מלונאות ותיירות בע"מ נ' מס הכנסה חולון).
 
רקע כללי
המערערת החזיקה במניותיה של חברת הבת שבבעלותה ארבעה מלונות בעיר אילת.
במהלך השנים 2008 ועד 2011 לחברת הבת נוצרו הכנסות מהפעלת בתי מלון בסך של כ- 231 מילון ₪ וכן הכנסות מהשכרת נדל"ן בסך של כ- 19 מילון ₪ שהיה בבעלותה.
לגבי הנדל"ן להשקעה, החברה יישמה את תקן חשבונאות מספר 16   - "נדל"ן להשקעה" לפיו נדל"ן להשקעה נרשם בספרים בהתאם לשווי ההוגן שלו כאשר העלייה או הירידה בשווי ההוגן נזקפת מדי שנה לדוח רווח והפסד כרווח/הפסד.
בחודשים ינואר 2009 ודצמבר 2011 חילקה חברת הבת דיבידנד למערערת בסך של כ- 40 מילון ₪ (להלן: "הכנסות מהדיבידנד").
 
טענות הצדדים
לגישתו של פקיד השומה חולון (להלן: "המשיב"), יש למסות את ההכנסות מדיבידנד בהתאם להוראות סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") החבות במס חברות בהתאם להוראות סעיף 126(א) לפקודה שכן התנאים להחלת סעיף 126(ב) אינם מתקיימים במקרה דנן מהטעמים הבאים:
-          הרווחים שנוצרו משערוך נכס המקרקעין לא מהווים הכנסה כהגדרת מונח זה במסגרת סעיף 1 לפקודה בידי חברת הבת;
-          לא מדובר בהכנסות שהופקו או שנצמחו בעבר בחברת הבת, אלא כאלו שאולי יופקו או יצמחו בעתיד;
-          הסכומים לא חויבו במס חברות (או הופטרו ממנו) בידי חברת הבת טרם חלוקתם למערערת.
לפי גישת המשיב, תכלית ההסדר הקבוע במסגרת סעיף 126(ב) לפקודה שהינה מניעת מצב שבו יהפוך המס הדו-שלבי למס רב-שלבי אינה מתקיימת כאן.
 
בנוסף, התייחס המשיב לסעיף 100א1 לפקודה אשר דן במיסוי רווחי שערוך בידי החברה המחלקת וקבע כי סעיף זה אינו משליך על המקרה הנוכחי שכן ההסדר התווסף לפקודה רק בשנת 2013 ולא הוחל באופן רטרואקטיבי. יתרה מזו, לעמדת המשיב, סעיף 100א לפקודה אינו קובע כי דיבידנד שחולק מרווחי שערוך אינו חייב במס, נהפוך הוא, הסעיף מבטיח כי חלוקת הדיבידנד לבעלי המניות תיעשה לאחר תשלום מס חברות של החברה המחלקת בהתאם לשיטת המיסוי הדו-שלבי.
המערערת מצדה סבורה כי תנאי סעיף 126(ב) לפקודה מתקיימים, כך שאין לחייב את ההכנסות מדיבידנד במס לפי הוראות סעיף 2(4) ו-126(א) לפקודה. בין היתר טוענת המערערת, כי מלשון סעיף 126(ב) לפקודה עולה כי די בכך שהחברה המחלקת תהא "חבר בני אדם החייב במס חברות" כדי להיכנס לגדרו, ואין כל דרישה כי הרווח שחולק בפועל יחויב במס חברות.
 
בנוסף, לטענת המערערת, חיוב ההכנסות מדיבידנד במס ייצור כפל מס בגין עליית ערכו של הנכס, כאשר בפעם הראשונה ממוסת עליית ערך זו כאשר היא מועברת לחברת האם בצורת דיבידנד ואילו בפעם השנייה ממוסת עליית הערך בעת מימושו של הנכס בפועל. 
כמו כן, מתייחסת המערערת להסדר הקבוע במסגרת סעיף 100א1 לפקודה אשר לשיטתה משנה את המצב המשפטי לעומת הדין שחל קודם לכן. כפועל יוצא, לטענתה, במועד הרלוונטי לערעור לא חל מיסוי ביחס לרווח שיערוך בעת יצירת רווחי השערוך או בעת חלוקתם.
 
דיון והכרעה
בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט הרי קירש, בחן את הוראות החוק והפסיקה הנהוגה (לרבות עניין ברנע וז'ורבין) וקבע כי יש לדחות את טענות המערערת.
  • תחילה, התייחס בית המשפט לתכליתו של סעיף 126(ב) לפקודה שהינה שימור מודל המיסוי הדו-שלבי באותם מקרים בהם קיימת שרשרת של יותר מחברה אחת ולמנוע מיסוי רב-שלבי עקב הטלת חיוב במס על דיבידנד בין-חברתי. כמו כן, ניתח בית המשפט את הוראות סעיף 126(ב) לפקודה וקבע כי על מנת שההוראות תחולנה והדיבידנד לא ייכלל בהכנסה החייבת של החברה המקבלת, יש כי יתקיימו התנאים הבאים:
    חולקו רווחים או חולק דיבידנד;
  • הדיבידנד מהווה הכנסה בידי מקבלו;
  • מקור הדיבידנד הוא ב"הכנסות", היינו, הכנסות של החברה המחלקת;
  • ההכנסות שהן מקור החלוקה, הופקו או נצמחו בישראל;
  • הדיבידנד נתקבל במישרין או בעקיפין מחבר בני אדם החייב במס.
בית המשפט התייחס לדרישה שביסוד השלישי כי "מקור הדיבידנד יהיה בהכנסות", שבו מצוי מוקד המחלוקת בין הצדדים וקבע בין היתר כי רווחי השערוך אינם נחשבים הכנסה כמשמעותה בסעיף 1 לפקודה בעת רישום הרווח בדו"חות הכספיים בשל עיקרון המימוש לפיו לא תוכר הכנסה מעליית ערכו של נכס לפני שהנכס נמכר.
 
משלא התקיים היסוד השלישי במקרה דנן, קבע בית המשפט כי אין להחיל את הוראות סעיף 126(ב) לפקודה, וכי יש לחייב את ההכנסות מדיבידנד במס לפי הוראות סעיף 2(4) לפקודה וסעיף 126(א) לפקודה.
לעניין כפל המס קבע בית המשפט כי אכן קיים קושי להביא בחשבון את מיסוי הדיבידנד הבין חברתי בעת מיסוי מכירת הנדל"ן להשקעה בעתיד במקרה הנדון. לפיכך, מצא בית המשפט לנכון לצוות על המשיב ורשות המיסים בכלל לשום כל מכירה עתידית של הנכס על ידי חברת הבת באופן המביא בחשבון את מיסוי הדיבידנד.
 
ולבסוף, בית המשפט התייחס להוראות סעיף 100א1 לפקודה אשר חוקק כאמור בשנת 2013 וקבע כי אין בחקיקת סעיף זה כדי להביא למסקנה כי לפי הדין הקודם שחל במקרה דנן, סעיף 126(ב) לפקודה הוציא מבסיס המס של החברה המקבלת דיבידנדים שמקורם ברווחי שערוך אף בהעדר מכירת הנכס בפועל על ידי החברה המחלקת. שכן סעיף 126(ב) עצמו לא תוקן אגב הוספת סעיף 100א1 לפקודה והדרישה כי מקור הדיבידנדים יהיה בהכנסות נותרה על כנה.
 

תנו לעו"ד מומחים ומנוסים לייצג אתכם נאמנה – בדיסקרטיות מלאה

לייעוץ ראשוני, פרטים נוספים ובכל שאלה פנו אלינו כעת: סניף מרכז 03-6109100סניף חיפה 04-8147500.

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

עשוי לעניין אתכם

האם מכירת קרקע לרשות מקרקעי ישראל מהווה הפקעה לצורכי מס?

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח); ליאור קרשס, משפטנית

נעדכנכם, כי לאחרונה ניתן בבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד פסק דין ו"ע 32465-05-18 ויטנר ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין רחובות שעסק בשאלה האם מכירת קרקע לרשות מקרקעי ישראל מהווה הפקעה לצרכי מס הזכאית לשיעור מס מופחת בהתאם לחוק מיסוי מקרקעין.

החזרי מע"מ בגין חשבוניות שהוצאו ולא שולמו ע"י מקבל החשבונית/ מזמין העבודה

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח)

על העוסק לשלם את המע"מ בגין העסקאות שביצע פחות המע"מ אותו הוא שילם בגין התשומות שלו .ההפרש חייב להיות משולם במועדו או שעלול הוא להימצא בחשיפה פלילית ובחשיפה אזרחית.

מס שבח מוטב על דירה שייעודה התכנוני אינו דירת מגורים

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח); ליאור קרשס, משפטנית

ביום 19 בנובמבר 2019 ניתן פסק הדין 52894-03-17 שטיין ואח' נ' מדינת ישראל על ידי ועדת הערר לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 בעניין החלת מס שבח מוטב על דירה שלפי ייעודה התכנוני המקורי הוגדרה כמחסן, חדר הסקה, "גרז'" (מוסך).

הוסף תגובה

רישום לקבלת ניוזלטר - מבזק מס, הון ועוד

אנא מלאו את פרטיכם