מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון) -רותם סלע, משפטנית


חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד) מגדיר בסעיף 1 תאונת דרכים כ –
"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". החוק אינו דורש קיומו של מגע פיזי בפועל בין הנפגע לבין כלי הרכב המעורב כתנאי לזכאותו של הנפגע. השאלה כשלעצמה, אם נתקיים בפועל מגע פיזי עם הרכב או לא הינה פורמאלית וטכנית בעיקרה (רע"א 5738/97 תעבורה, מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה, חברה לביטוח בע"מ).

יחד עם זאת, על אף שלא נדרש מגע פיזי, נדרש כי יתקיים קשר סיבתי בין השימוש והפגיעה ועל מנת שנוכל לקבוע שנזק הגוף נגרם בעקבות השימוש ברכב המנועי,מוטל עלינו החיוב להוכיח קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי לעניין זה.
עלינו להבחין בין שלושה מבחנים סיבתיים-משפטיים אפשריים:
הראשון- מבחן הצפיות; השני- מבחן הסיכון;והשלישי- מבחן שכל הישר.
מבחן הצפיות משמעותו בחינה- האם הנוהג ברכב צפה (או יכול היה לצפות) כי התנהגותו תגרום לתאונה. מבחן זה אינו מתאים לקביעת הקשר הסיבתי-המשפטי בחוק הפלת"ד שכן הוא מבוסס על אשמה שעה שהחוק מושתת על אחריות מוחלטת, ועל הכרה בצורך לפצות את הנפגע גם אם הנוהג ברכב לא צפה את תוצאות נהיגתו. המבחן הסיבתי-משפטי שאומץ בחוק הפלת"ד הוא מבחן הסיכון. על-פי מבחן זה, הקשר הסיבתי-משפטי מתקיים אם נזק הגוף שנגרם לניזוק הוא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק .

מבחן הסיכון ראוי למשטר האחריות על-פי החוק בהיותו תואם אחריות שאינה מבוססת על אשמה. הוא יוצר קשר ראוי בין השאלה הסיבתית לבין תכלית החוק. הוא מבוסס על שיקולים של מדיניות משפטית, המתחשבים באינטרסים ובערכים אשר החוק נועד להגשימם. ניתן וצריך לשלב בו את מבחן השכל הישר – הוא המבחן השלישי המקובל בסוגיית הקשר הסיבתי-המשפטי, והשאלה שיש להשיב עליה בכל מקרה הינה האם כל התכונות המציינות את התנהגות המזיק תרמו בפועל להתהוות הסיכון שאותו בא החוק הנ"ל להסדיר.
מבחן הסיכון – תוך שילובו במבחן השכל הישר – ממשיך לעמוד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי-משפטי גם לאחר חקיקתו של תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד. תיקון זה לא שינה את מהות האחריות של המזיק על-פי אחריות זו ממשיכה להיות אחריות מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים (לענין זה ראו ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי).
פרופ' י. אנגלרד, בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (2005), עמ' 154-156, מציין, בהתייחסו למקרים של העדר מגע בין הרכב לבין גופו של הניזוק, כדלקמן:

"אין להטיל ספק בכך, כי תאונות כתוצאה מהתזת אבנים מגלגלי המכונית, או מיצירת ענני אבק או עשן, הן תאונות דרכים במובן החוק. ההשפעה האמצעית של מכונית בהליך גרימת התאונה יכולה להיות פיסית (הדף אוויר), אופטית (סינוור), אקוסטית (רעש המבהיל, למשל, בעל חיים, או המונע שמיעת סכנה אחרת), או פסיכית גרידא. החלופה האחרונה כוללת בהלתו של אדם מעצם הופעתו הפתאומית של רכב או מנסיעתו הפרועה. אולם, בהעדר דרישה למגע פיסי, עלינו לתחום את גבולות המושג "גורם ממשי" שמתפקידו לכונן את הסיבתיות המשפטית, בהבדל מן העובדתית".
מכאן , ניתן לקבוע כי על מנת שאירוע ייחשב כ"תאונת דרכים" על אף העדר מגע פיסי, עלינו להראות מבחינה עובדתית כי קיים קשר ישיר ומיידי בין הופעת הרכב ובין האירוע ומכאן כי ישנו מקום להכיר בקשר סיבתי משפטי.

במצב דברים בו הנפגע נבהל מרכב אשר הופיע בזירת ההתרחשות, יש לבדוק באופן אובייקטיבי את הקשר בין הופעת הרכב ובין תגובת הנפגע וההשפעה שהייתה להופעת הרכב על התקרית.
וכך, עלינו להבחין בין תקרית בה אדם נבהל באופן סובייקטיבי מרכב נוסע, ביצע פעולה כלשהיא ונפגע לבין תקרית בה ניתן על פי מדד אובייקטיבי לקבוע כי נעשה ברכב מנועי שימוש תחבורתי שגרם לאותו אדם להיבהל ולבצע פעולה שגרמה לו לנזק. (ר' דברי השופט רון שפירא בת.א 3509/99 גוטליב חנה נ. קנטור דוד).
יתרה מזאת, את המבחן האובייקטיבי יש לבחון על דרך של הצגת שאלה-"האם הנוהג ברכב היה יכול לנהוג את רכבו בדרך אחרת ובכך למנוע את הסיכון הגורם לתגובת הבהלה?" אם התשובה לשאלה זו הינה חיובית, אזי נראה כי מדובר על מקרה בו התקיים קשר סיבתי-משפטי בין השימוש ברכב לבין הפגיעה, אף אם הפגיעה נגרמה ללא מגע כלשהו בין הרכב ובין הנפגע.

לסיכום: לעניין ההכרה בתאונת דרכים ככזאת, אף ללא מגע בין כלי הרכב לנפגע, יש לבחון את הקשר הסיבתי העובדתי המתייחס לזיקה שבין הגורם המסוים לבין התוצאה המזיקה בבחינת "תנאי שבלעדיו אין", ולצידו עלינו לבחון את הקשר הסיבתי המשפטי בהתאם "למבחן הסיכון". האחרון יתקיים אם מתקיימים התנאים הבאים: 1. הנזק נמצא בתחום הסיכון הנוצר על ידי הרכב; 2. השימוש ברכב מהווה גורם ממשי לנזק הנטען; 3. ראוי לקבוע כי קיים קשר סיבתי-משפטי בהתחשב גם במבחן "השכל הישר" ושיקולי מדיניות משפטית, אשר להבדיל מדיני הנזיקין הקלאסיים בוחנים את מידת הקרבה של השימוש ברכב לאירוע ואת תרומתו להתהוות הנזק. על כן, במצב דברים בו אין מגע פיזי עם הרכב, יש לראות את הקשר הסיבתי העובדתי כמתקיים במידה וישנו קשר ישיר ומיידי בין הופעת הרכב ובין האירוע וכאשר היה באפשרותו של המשתמש ברכב לנהוג באופן אחר אשר לא היה גורם לנזק שנגרם.

תנו לעו"ד מומחים ומנוסים לייצג אתכם נאמנה – בדיסקרטיות מלאה

לייעוץ ראשוני, פרטים נוספים ובכל שאלה פנו אלינו כעת: סניף מרכז 03-6109100סניף חיפה 04-8147500.

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

עשוי לעניין אתכם

החלפת פוליסת ביטוח - השפעות והשלכות

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח); ליאור קרשס, משפטנית

קושי מרכזי לממש את פוליסת אובדן כושר נובע מהחלפת פוליסת הביטוח בין חברות ביטוח שונות, בהמלצת סוכן ביטוח, עליו המבוטח, לעתים קרובות, סומך ומסתמך - קראו כאן בהרבה בנושא.

אובדן כושר עבודה

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח); גיל מור, עו"ד

במשרדנו מחלקת דיני ביטוח ונזיקין גדולה בה מועסקים עו"ד אשר להם גם הכשרת וותק של שנים כסוכני ביטוח - אנו נדע ללוות אותך בין האותיות הקטנות של הפוליסה ועד קבלת הגימלה שמגיעה לך.

מוסך יפצה לקוחה בגין נזק גוף שנגרם בעת טיפול ברכבה

מאת: אלי דורון, עו"ד; ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); סטס קפיליוביץ, משפטן

תובעת קיבלה פיצוי בסך 525,000 ₪ בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעת ביקורה במוסך בעיר בדרום הארץ שהפר את חובת האחריות כלפיה כמי שביקרה בשטחו וכי הוא התרשל עת לא שמר על כללי הבטיחות במקום.

הוסף תגובה

רישום לקבלת ניוזלטר - מבזק מס, הון ועוד

אנא מלאו את פרטיכם